תנ"ך על הפרק - שמות ה - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות ה

55 / 929
היום

הפרק

משה ואהרן אצל פרעה, הכבדת השעבוד

וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר׃וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב׃וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵן־רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם׃וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת־הַנֹּגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת־שֹׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר׃לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֹשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן׃וְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן׃אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃וְהַנֹּגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בִּהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן׃וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם־הַיּֽוֹם׃וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ׃תֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ׃וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַֽיהוָֽה׃וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנּוּ׃וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃וַֽיִּפְגְּעוּ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה׃וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ׃וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
דרך שלשת ימים נלך. שאם אומר לו שרוצים לצאת מן הארץ לא היו משאילים להם כלי הכסף והזהב. במדרש יש בשעה שאומר הקב"ה כך אמר משה וכי אטריח את ישראל בשביל ג' ימים אמר לו ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך אפילו ג' ימים אבל אשלח בו את ידי ואחרי כן ישלח אתכם: פן יפגענו בדבר או בחרב. פירש"י שרוצים לומר פן יפגעך אלא שחולקים כבוד למלכות. ור' אברהם פי' שכולל אנחנו הישראלים ואתה פרעה וגם מצרים ולכך בבוא מכת בכורות אמרו כלנו מתים פי' שנתבאר להם דברי משה שאמר פן יפגענו בדבר וגרשום. והקשה הרמב"ן שלא נצטוו לומר שיהי' לישראל דבר או חרב אם לא יזבחו הם והם לא שינו בשליחות השם דבר: למה וגו' תפריעו. פירש"י תפריעו תבטלו. ור' אברהם פי' תשבשו כמו באין מוסר יפרע עם: לכו לסבלותיכם. פירש"י לעבודתכם שיש לכם בבתיכם שלא הי' שיעבוד על שבט לוי. וי"מ שאף ישראל לא נשתעבדו אלא מבן ט' עד בן ס' והם היו יותר על ס'. ור' אברהם פי' לסבלותיכם סבלות כל העם כי בשביל סבלת כל ישראל בכלל שאר העם היה מדבר עמהם. והרמב"ן כתב על דרך הפשט אמר להם לכו לעבודת המלך עם שאר העם כי בפעם הזאת באו לפניו עם כל העם ולא שמע אליהם וציוה אותם שובו כולכם אל העבודה ושבו משה ואהרן לפניו ואמר להם תנו לכם מופת ועשו כן ואז היו בעיניהם כחכמים ונהג בהם כבוד ומעת החלו המכות עליו נהג בהם מורא גדול. ונראה שלא היו כל ישראל עובדים כל הימים לפרעה בחומר ובלבנים שהיו ממלאים כל מצרים ערים אלא במס היו עושים רק שהכביד עליהם עול לקחת מהם רבים: ואל ישעו. י"מ כמו אל ישענו וחסר נו"ן ור' אברהם פי' ואל ירפאו כמו השע ממני שבשביל דבריכם של שקר הם נרפים מן העבודה: גם תמול גם היום. כתב ר' אברהם תמול הוא יום שעשה משה את האותות לעיני העם ולא יתעסקו בעבודה היום שבאו משה ואהרן אל פרעה: וחטאת עמך. פי' דרך כינוי שלא רצו לומר לו שיהי' החטא עליו וכינו לומר עמך. ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר. פי' ר' אברהם אותם כמו עצמם ונפשם וכמוהו ויקבור אותו בגיא: למה הרעות לעם הזה. יש מקשים והלא כבר אמר לו הקב"ה כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך עד שאשלח בו את ידי ואם כן למה הי' משה מתרעם ותירץ ר' אברהם שחישב משה כי משעה שיתחיל לדבר יקל עולו מעליהם והנה הכביד עולו יותר ועל כן אמר למה הרעות כי זה הפך ממה שאמרת כי ראיתי את עני עמי ולכך השיבו עתה תראה מיד כשיתחילו המכות יקל עולו מעליהם. והקשה הרמב"ן שהרי התרעם לאמר והצל לא הצלת ואין הצלה אלא יציאתם מן הגלות ולא הקלת עולו מעליהם ופי' הוא כי חשב משה שאמר לו הקב"ה שלא ישמע אליהם להוציאם מיד ולא באות ומופת עד שיעשה מכות גדולות אבל חשב שיביאם אליו מיד זו אחר זו וכאשר אמר לא ידעתי את ה' ציוה מיד לעשות התנין וכאשר לא שמע לו חשב שיכהו מיד בדם ובכל מכות וכאשר ראה שעמד ג' ימים והוא מריע להם יותר ויותר והקב"ה לא הודיעו מה יעשה אז חשב כי ארוכה היא ועל כן אמר למה הרעות לעם הזה לשלחני קודם שהגיע הקץ כי לא הי' ראוי לשלוח אותי עד שתרצה להוציאם כי עתה הרעות להם ולא הצלתם ואם ככה אתה עושה להם יוסיפו ברעה אשר ימצאם ולכך השיבו עתה בעת הזאת בקרוב תראה אשר אעשה לפרעה ולא אאריך לו כאשר חשבת. ויתכן שהיו ימים רבים מעת שהוכו שוטרי ישראל עד שדיברו אל פרעה למה תעשה כה לעבדיך כי אין רשות לכל אדם לבא בהיכל פרעה ולדבר אליו פנים אל פנים וכן איפשר ששב משה אל האלהים ואמר למה הרעות ימים רבים אחר שפגעו בו השוטרים. ובאלה שמות רבה יש שאח"כ הלך משה למדין והחזיר אשתו ובניו למדין ועשה שם ו' חדשים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך